1אין מעמידין את הציון על הטומאה ממש אלא בסמוך לה כלפי הדרך מפני שהציון לא היו עושין אותו בדבר גבוה כגון אבן וכיוצא בו אלא שהיו ממחין סיד על הקרקע ואלו ממחין אותו על הטומאה ממש פעמים שהוא בא וטהרותיו עמו ואינו מרגיש בציון עד שהוא עליו ונמצאו טהרותיו טמאות ומ"מ אין מרחיקין אותו אלא מעט שלא להפסיד ארץ ישראל:2מצא אבן אחת מצויינת כל מה שתחתיה טמא וסביבותיה טהור שהטומאה תחת האבן היא מכיון שהאבן גבוהה אין מרחיקין אותה מן הציון ומעמידין אותה על הטומאה ומעדיפין אותה לכאן ולכאן ובשקלים ירושלמי אמרו מצא אבן אחת מצויינת אע"פ שאין מקיימין כן שמא תחתיה טמא שמא מת קמצין נתון תחתיו פי' מת קטן כמלא הקומץ ופי' אע"פ שאין מקיימין כן למת גדול להעמיד הציון על הטומאה:3היו שתים אם יש סיד ביניהם כל מה שביניהם טמא וכל שכן מה שתחתיהן שהכל היה ציון אחד אבן על ראש הטומאה ואבן על סופה וסיד באמצע לא היה סיד ביניהם תחתיהן טמא וביניהן טהור היה סיד ביניהם ואינו נראה כמונח לכונה ביניהם שאינו קבוע לשם אלא שהסיד נראה כמי ששפכו על ראש האבן ונשפך ממנה ולמטה דרך מדרון שלא בכונה ועומד ביניהם תיחוח ומקופל אם יש שם חריש ודאי לא היה סיד ביניהם אלא מחרישה נגעה בצד האבן וקפלה את הסיד ואם אין שם חריש טמא ויש בקצת דברים אלו חלוף בנסחאות ובפירושין וזו עקר:4מי שמצא מצר אחד של שדה מצויין תחתיו שמא מתוך שהמצר גבוה מעמידין בו ציון על הטומאה ושדה טהור שאין לנו להחזיק טומאה שלא במקום ציון וכן הדין בשני מצרים או בשלשה שתחתיהן טמא ושדה טהור אבל אם מצא ארבעתם מצויינין תחתיהן טהור ושדה טמא שכל מה שנעשה בארבע רוחות על דעת מה שבתוכם הוא נעשה קצת חכמי צרפת כתבו בכאן במה שאמרו ששדה שאבד בה קבר אין מקיימין בה אילנות שהטעם מפני שבית הקברות אין מלקטין ממנו עשבים מפני כבוד מתים והוא הדין לאילנות שאין מלקטין מהם פירות ולא יראה כן שאין זה בית הקברות קבוע שיאסרו דברים אלו בו ומ"מ בבית הקברות קבוע כתבו הם בפירוש שאין ראוי לקיים בו אילנות שלא לבזות המתים בדריסת הרגל עליהם מחמת חמוד צל האילנות ואפי' ברחוקים ארבע אמות מן הקבר ואין צריך לומר בתוך שיעור שתהא יניקתם מן הקבר שיש שם חשש איסור הנאה ולא משום יניקת המת שהרי זה וזה גורם אלא שכל שהוא בתפיסתו הרי הוא כתכריכין שלו ובסוף דבריהם קיימו שזה שנהגו בקצת מקומות לקיים שם אילנות טעות הוא בידם:5באחד באדר משמיעין על השקלים ר"ל שמכריזין ומשמיעין לבעלי בתים שיביאו שקליהם להיות מוכנים לאחד בניסן להתחיל בהקרבה מתרומה חדשה וכן מכריזין להם לצאת ולבדוק בשדותיהם לעקור את הכלאים משם בחמשה עשר בו שהוא יום קריאת מגלה לכרכים ויום מגלת תענית לעיירות וכבר יצאו ידי חובת שמחה בארבעה עשר ונמצא יום חמשה עשר פנוי להם שלא היתה המלאכה מצויה אצלם והיו נוהגים לתקן הדרכים ואת הרחובות שנפחתו בחורף מפני הגשמי' ומקואות המים לחטטן מהרבה לכלוכין שננערו שם בימות הגשמים כדי שיהיו מטוהרים לטבילה ולציין את הקברות ולתקן הדרכים ואת הרחובות וכל מה שהוא צרכי רבים ואם חזרו גשמים וקלקלו חוזרין ועושין דברים אלו בחול המועד ונמצא שמשנתנו אתה מפרשה בשנתקלקלו בגשמים והוא שאמרו בתלמוד המערב ומציינין את הקברות במועד ולא כבר ציינו אותם באדר תפתר שירדו גשמים ושטפוהו וכן בשאר הדברים חוץ מן הכלאים שהכלאים כשנעקרו נעקרו והוא שבכאן הקשו מתניתי' אברייתא בכלאים ולא באחרות ובכלאים לפי מה שתירצו כאן אתה מפרש משנתינו באפיל או בירקות והוא שבחמשה עשר באדר יוצאין שלוחי בית דין לבדוק בכל שדה ושדה שהזרעים כגון תבואה וקטנית נזרעין בתחילת החורף וניכרין בט"ו באדר ולפיכך יוצאין לבדקן באותו זמן ומי שלא עקר עוקרין לו ובחולו של מועד חוזרין שלוחי בית דין לראות את הזרע האפיל שלא ניכר בט"ו באדר ואת הירקות שלא היה מנהגן לזרען אלא סמוך לסוף החורף ואם יש שם כלאים עוקרין אותן ושלוחים אלו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ואע"פ שמ"מ כבר היו ניכרין בניסן הואיל ונכנס החדש היו ממתינין עד חול המועד כדי להיות הפועלים מצויים אצלם בזול והיא היא שלמדתנו להיות שכרן ניטל מתרומת הלשכה שאם משלהם אין לנו לחוס על ממון פושעים להשתדל שתהא מלאכתם בשעת הזול:
